פסק-דין בתיק ת"א 3626-04

מבוא

1.                   התובע, יליד 13.3.58, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 3.10.03 (להלן- "תאונת הדרכים") .

2.                   הנתבעים לא חלקו על חבותם לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.  השאלה היחידה הטעונה אפוא הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים.

חוות הדעת הרפואיות

3.                   לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע מונו על ידי בית המשפט שלושה מומחים רפואיים: ד"ר ע' פייזר, מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, ד"ר י' כהן מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, ופרופ. א. מלמד מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

חוות דעתו של ד"ר פייזר

4.                   בחוות דעתו מיום 23.1.05, סקר ד"ר ע. פייזר את ממצאי בדיקתו, את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניו, ואת תלונותיו של התובע.

5.                   המומחה ציין שביום 1.4.03, היינו, כחצי שנה עובר לתאונת הדרכים, נפגע התובע בתאונת עבודה (להלן- "תאונת העבודה"), לאחר שהחליק ממשאית ונחבל בישבנו. בעקבות תאונת העבודה נותח התובע ביום 26.5.03 ולמחרת הניתוח שוחרר לביתו. על פי המפורט בחוות הדעת, שהה התובע בביתו לאחר הניתוח במשך 3 חודשים, שבמהלכם שכב על גבו או על צידו.

6.                   אשר לתאונת הדרכים, תיאר המומחה שלאחר שהתובע נפגע, הוא סירב להתפנות לבית החולים, ואולם כעבור מספר שעות, לאחר שחש בהתדרדרות במצבו, פנה לש.ר.ד. (שירות רפואי דחוף) בכפר קאסם, ובעקבות בדיקתו פנה לבית החולים מאיר, ומאוחר יותר שוחרר לבקשתו. למחרת חזר לחדר המיון בעקבות כאבי גב, ואושפז במחלקת ניתוחי עמוד שדרה במשך 4 ימים.

7.                   בפרק הסיכום והמסקנות תיאר המומחה שבמהלך הבדיקה שערך לתובע מצא הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה, הכוח הגס נמצא תקין, למעט חולשה קלה של מיישר הבוהן הראשונה. ברגל שמאל הופק לסג ב 30 מעלות, בהשוואה ל- 60 מעלות מימין.

8.                   על יסוד ממצאיו קבע המומחה שלתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, בשל הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני, לפי סעיף 37(7)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- "התוספת לתקנות"). 

9.                   המומחה קבע שעל פי עיון בחומר הרפואי ניכר שעיקר נכותו של התובע מקורה בתאונת העבודה, שכן כבר בעקבותיה סבל מכאבי גב עזים, נזקק לנרקוטיקה וכעבור כחודשיים נותח בגבו. המומחה ציין שמאז התאונה האמורה לא שב התובע לעבודה. כן ציין שהוא לא מצא כל תיעוד רפואי המעיד על כך שמצבו הרפואי של התובע השתפר באופן משמעותי בעקבות הניתוח שעבר.

10.               המומחה מצא שיש לייחס לתאונה רבע בלבד מהנכות, היינו, נכות בשיעור של 2.5%.

11.               במסגרת חוות דעתו עמד המומחה על כך שהתובע שהה בתקופת מחלה מיום 1.4.03 עד יום 9.4.04.

חוות דעתו של ד"ר י' כהן

12.               ד"ר י' כהן סרק בחוות דעתו מיום 4.12.09, את הטיפולים הנפשיים שעבר התובע, לרבות אשפוזו בבית החולים גהה בעקבות החמרה ניכרת במצבו הנפשי.

13.               המומחה ציין בחוות דעתו שתאונת הדרכים הייתה תאונה קלה. כן הצביע על נטייה להגזמה ולהפרזה מצד התובע.

14.                המומחה ציין את הערכתו, ש" יחד עם זאת נראה שאכן חלה החרפה במצב הנפשי לאחר התאונה נשוא התביעה. הפניה הראשונה לטיפול פסיכיאטרי הייתה שנתיים לאחר התאונה ובשל החמרה נוספת במצב הנפשי לאחר הופעת מחלת הלב".

15.               בסיכום חוות דעתו קבע המומחה שלתובע נכות פסיכיאטרית בשל תגובה דיכאונית למצבו הגופני וזאת מיום 1.1.04. להערכת המומחה, עד יום 15.9.05 הסתכמה נכותו הנפשית של התובע ב- 10%. מהמועד האמור ועד 1.1.07 חלה החמרה ושיעור נכותו עמד על 30%. לאחר מכן חלה הטבה במצבו הנפשי של התובע, ונכותו הצמיתה מאותו מועד הינה בשיעור של 10%.